מחלת הגלאוקומה- מיתוסים ועובדות

מיתוס ראשון- יש סוג אחד של גלאוקומה.

העובדות: ישנם סוגי גלאוקומה רבים הנחלקים לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת המחלות בהם הזווית פתוחה וקבוצת המחלות בהן הזווית סגורה. כל אחד מהמצבים יכול להיות ראשוני או משני לבעיה אחרת בעין.

המחלה השכיחה ביותר הינה גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית המלווה לרוב בלחץ תוך עיני גבוה. תת קבוצה נוספת בקבוצה זו, המכונה גלאוקומה של לחץ נמוך, ומתבטאת גם היא בפגיעה דומה בעצב הראיה אך מתאפיינת בלחץ תוך עיני המצוי בטווח הנורמה.

גלאוקומה סגורת זווית, לעומת זאת, נגרמת על רקע סגירה מכנית של אזור הניקוז. הופעתה עשויה להיות התקפית, כואבת וחריפה ומלווה בירידה מידית (ולרוב הפיכה בחלקה) בראייה או באופן כרוני ובלתי הפיך.

מיתוס שני: גלאוקומה הינה לחץ תוך עיני גבוה.

העובדות: גלאוקומה מוגדרת כפגיעה בעצב הראיה המלווה בצמצום אופייני של שדה הראיה. לחץ תוך עיני גבוה מהווה אמנם גורם סיכון משמעותי למחלה אך קיומו אינו הכרחי להופעתה. רגישות עצב הראיה ללחץ הינה תכונה אישית וידוע כי חלק מהאנשים מפתחים נזק גם בנוכחות לחצים נמוכים בעוד שאחרים יכולים להיות בעלי לחץ תוך עיני גבוה מבלי לפתח גלאוקומה.

מיתוס שלישי: גלאוקומה מופיעה רק במשפחות מסוימות כתוצאה מתורשה.

העובדות: אמנם הסבירות להופעת המחלה עולה ככל שיותר בני משפחה לוקים בה, וככל שדרגת הקרבה לחולה עולה. עם זאת, המחלה יכולה להופיע גם באנשים ללא היסטוריה משפחתית של גלאוקומה.

מיתוס רביעי: גלאוקומה מופיעה רק בגיל המבוגר.

העובדות: על אף ששכיחות המחלה עולה עם הגיל, היא יכולה להופיע בכל גיל ואפילו בגיל הינקות.

גורמי סיכון נוספים לגלאוקומה כוללים: מוצא (המחלה נפוצה יותר בקרב יוצאי אפריקה), פתולוגיות עיניות (קוצר/רוחק ראיה, חבלה עינית ותסמונות שונות). מצבים נוספים תוארו כקשורים בסיכון מוגבר לגלאוקומה, כמו: סכרת, יתר לחץ דם ועוד.

מיתוס חמישי: אין טיפול למחלת הגלאוקומה.

העובדות: אל אף שמדובר במחלה כרונית חשוכת מרפא, הוכח שהורדת הלחץ מסייעת בהורדת הסיכון להופעת המחלה ולהתקדמותה.

הטיפול כולל תרופות, הניתנות על פי רוב בטיפות, טיפולי לייזר וניתוחים.

ניתן לשלב בין תרופות שונות וכיום ישנם תכשירים המכילים תרופות ממספר סוגים. מומלץ להשתמש בתרופות ללא חומרים משמרים מזיקים (כגון: BAK) הידועים כפוגעים בפני שטח העין. טיפולי לייזר וניתוחים עשויים גם הם להאט ואף לעצור את קצב התקדמות המחלה. בחירת אמצעי הטיפול והתאמתם לחולה המסוים נעשית על ידי רופא העיניים בהתאם למצבו הרפואי.

לסיכום:

1. מדובר במחלה כרונית הגורמת לפגיעה בלתי הפיכה בראייה וכל זאת ללא כל סימני אזהרה מוקדמים!
2. רק כ-50% מחולי הגלאוקומה בעולם המערבי מודעים למחלתם. 50% האחרים אינם יודעים שהם חולים ומצויים בסכנת עיוורון!
3. המפתחות לשמירה על ראייה טובה הינם אבחון מוקדם וטיפול מתאים.
4. מומלץ לכל אדם בוגר להיבדק על ידי רופא עיניים אחת לשנה.